השתטחות על קברי צדיקים

א. הגדרה
ההגדרות הבאות לקוחות מתוך "מילון הראי"ה":

צדיק יסוד עולם: איש החי את חייו בצורה בהירה באור חי-העולמים.
כביר כח לב, המעדן ומאיר את העולם באור אלהי עולם, אלהים-חיים, ההולך ואור עליו תמיד, על פי התפתחות עדינות רצונו, ההולך ועולה, המתיחד ומתאחד ברצון קונו, המתברך בטל החיים של חסד עליון.

צדיקים (אורן של צדיקים): האור הרענן שהקודש העליון חי במלא חופשו הנאדר בתוכו.

להלן מספר הגדרות להגדרות:
אלוהים-חיים: עולם החרות, יסוד עצמיותם העליון של העולם והחיים; רוח אלהים חיים – הופעתה של הקדושה המסמנת גבולים, זמנים ומקומות, מעשים ומחשבות שאיפות ורצונות מוגבלים, אשר בתוכם מתפלש האור-האלהי, הנעלה מכל הגבלה.

טל החיים: הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה ממהותה הפנימית של הנשמה.

חסד: הציור האידיאלי של ההטבה המוחלטת, שאין לה שום יחס אל כל מפעל מוגבל; חסד עליון – ממנו החיים מתגברים, מתוכו עדנים מתפשטים, ממקורו שמחות וגילות לאין חקר הולכות ומתנשאות.

אור: יסוד ואומץ המשכת החיים.

אור הקודש העליון: ההופעה האלוהית הכוללת כל, שמתוכה יוצאים ענפים מלאי עוז חיים וחסינות הויה ומציאות, היורדים לתוך המורד של כל תהלוכות החיים, שמתגלגל בהם האדם, שחייו קשורים להקדושה האלוהית.

החופש: שכל מקודש, יסוד החוכמה הקדומה, אומן, אב האמונה העליונה – אמונת אומן שמכוחו האמונה נאצלת; החופש העליון – ההתעודדות המאושרה המתעלה מכל רעיון, ומכל הקצבה מחשבתית, וקל וחומר מכל גדר מדותי ומכל תכונה מעשית.

מתוך ההגדרות לעיל מתברר שהמושג "חיים" קשור באופן בלתי נפרד בענינו של הצדיק, כל מהותו של הצדיק היא "חיותו הנוספת" עד כי נאמר "צדיקים במיתתן נקראים חיים." (וגם ההיפך נאמר – "רשעים בחייהם נקראים מתים.") .

בירור המושג "חיים"
בידוע שהעולם הולך ומתפתח, הולך ועולה במדרגות החיים.
על פי הפיזיקה המודרנית, אחרי המפץ הגדול חל תהליך ארוך של אבולוציה של החומר. מולקולות המימן הבסיסיות (רק אלקטרון אחד) עברו אבולציה ארוכה מאוד בתהליך של יצירת שמשות והכחדתן (יש הטוענים שהשמש שלנו היא מהדור השלישי או הרביעי של השמשות ביקום), ומתוכן נוצרו כל היסודות היותר כבדים שאנו מכירים היום, כגון חמצן, 8 אלקטרונים, או אורניום 92 אלקטרונים וכו'.
אחרי האבולוציה הארוכה הזו של החומר (בליוני שנה) החלה על פני כדור הארץ אבולוציה מסדר גודל אחר, קטנה בכמותה, אך איכותית בטיבה – הופעת החיים הצמחיים.
מבחינת חיותו, הצומח נמצא בדרגה מעל החומר (וגם פה יש דרגות דרגות מהאזוב הקדמוני ועד תפרחות הסוככים המורכבים) והוא כבר בליגה אחרת – הוא מעלה את החומר, ממיר אנרגיה שימשית ומולקולות של אדמה ומים, לישות אחרת, בעלת תכונות אחרות, יישות שיש בה במובהק "חיים"! (Have you read "The Secret Life of Plants"?).

ושוב, בתהליך ארוך ועצום, הולך ומתנשא מתוך הצומח, עולם חדש של חיים רצוניים. ממלכת החי. מן המדוזה ועד הקרפדה, מן התנין ועד הממותה, הולכים החיים ומקבלים מורכבות הולכת וגדלה – רוחניות שאינה ניתנת להגדרה במילים, אך די להביט בעין התנין ולאחריו בעין הכלב, כדי להבחין בהבדל התהומי בין הזוחל ליונק.
והתהליך אינו מפסיק, הנה, מופיע האדם על בימת ההסטוריה. ליגה אחרת לגמרי. המין המדבר.
במונחים של הקבלה נקראת התפתחות זו, קשר רציף זה של כל היקום כולו (ובמישור המולקולרי החומר המהווה אותך אינו שונה מזה של הדף שאת אוחזת בידיך), "חטיבת הדצח"מ (דומם, צומח, חי, מדבר) – וגנוז כאן רעיון עמוק, שאחרי ההומאופתיה יהיה לך קל לראותו בחוש – ששום דבר אינו נפרד, שהכל הוא אחדות אחת, חטיבה אחת, בלתי נפרדת. הוויה אורגנית אחת, בה נמצאים מאוחדים ומשולבים כל מרכיבי המציאות. (במישור החומרי קל לראות כיצד אנרגית השמש והאדמה בלועים בדשא הבלוע בקיבת הפרה ובחלב היוצא ממנה ובגבינה ששמת בכריך הבוקר, ובמוח שלך, אחרי שיעבור את מחסום הדם-מוח) – אך התורה באה לגלות סוד עמוק יותר – שגם רוחנית יש קשר בין הדברים, ושכל דבר בעולם קשור ותלוי בכל דבר אחר – גם זה בעצם ברור – אך יש עוד הרבה לדבר בזה ולא כאן המקום להרחיב.

עתה, נשוב לפיזיקה, ולעקרון האנטרופיה הנגזר מהחוק השני של ניוטון הקובע שחוסר הסדר במערכת תמיד יגדל. כך למשל, קטנים מאוד הסיכויים של חפיסת קלפים מעורבבת לחזור ולהתערבב מעצמה בסדר הנכון לפי הצבעים, או לאותיות מפוזרות להסתדר מעצמן כספר בעל משמעות (למשל, מהמטבח באהבה של רות סירקיס).
הכיוון הוא תמיד אל התוהו ובוהו, חוסר אחידות, שקיעה, ניוון – ולמעשה מוות.

אכן, חוק האנטרופיה, סותר את החיים עצמם. שכן, כפי שראינו, המורכבות רק הולכת וגדלה, הרוחניות הולכת וגדלה, הנשמתיות הולכת וגדלה. (שוב השוו בדמיונך את נשמת האבן, הקרפד, החתול השכונתי ונשמתכם שלכם – ותיווכחו באנטי-אנטרופיה בפעולה.

המהות הפנימית של החיים, אותו פרדוקס אנטי אנטרופיה – הוא הרצון. הרצון מהווה את כל המציאות. הצמח רוצה את האור, הקרפד רוצה את הבוץ, הכלב רוצה את העצם, אולם יש עידון והתפתחות, הרצון מתעדן ומתעלה.
בגלל הוויתה הפרימיטיבית והנמוכה, המדוזה אינה יכול לרצות דברים נעלים במיוחד, רק איזה דגיג לארוחת צהרים ובדרך אגב לעשות חמוץ-חריף לשחיין חסר-זהירות, ולעומת זאת, אנחנו יכולים לשאוף ולרצות דברים מופשטים לחלוטין, לרצות את הטוב, לשאוף לצדק, לאהוב וכו'.

מכל הנ"ל טבעי ופשוט, שהחיים והרצון העומד במרכזם, לא יכולים להיות אקראיים (שכן האקראיות מובילה לאנטרופיה, כמוכח בנוסחאות מתמטיות איתנות ומוצקות), ויש יד המכוונת את כל הבריאה ומעניקה לה את מגמתה.
יתרה מזאת, לא רק שהיד המכוונת ברורה, אלא גם הכוונות שלה ברורות: יותר צדק, יותר טוב, יותר אמת, יותר רוחניות, יותר עידון של הרצון. צריך רק להסתכל על המציאות ולראות לאן כל המגמות מובילות.

וכאן אני מגיע להגדרה ראשונית של מהותה של תורה. ושוב הגדרה של הרב:

תורה: המסקנה האחרונה של התוצאה של האורה האלהית, ההולכת וזורמת בעולמים ומגיע עד חידור התוכי של החיים.

כל ענינה של תורה הוא להעמיק עוד ועוד את המגמה האלוהית הזאת של החיים המתעלים ברוחניותם, מתעדנים ברצונם.
והצדיק? הצדיק הוא האיש המתאים עצמו בצורה מושלמת למגמה של החיים עצמם. ממשיך באופן מושלם בכל אורחות חייו ותודעתו את המגמה הזאת של המציאות להתעלות.
ואיך נדע שזו המגמה?
לנו, כבר קל, אחרי אלפי שנים בהם מחלחלת התורה בעולם (התנ"ך שלנו הוא הספר המתורגם בעולם והתורה השורש של כל הדתות הגדולות (כולל דת הקומוניזם של ידידינו מלוכסני העיניים), כבר ברור לכל מהו הטוב. כפי שקבל ניטשה: היהודים קלקלו את המשחק – הם לימדו אנשים לרצות להיות טובים (להבדיל מגיבורים, חזקים, מכובדים ושאר מיני מוטיבציות).
ולכן, כשאנחנו עושים חסד עם אנשים ומחייכים אליהם – אנו מתעלים רוחנית וממשיכים את מגמת המציאות.
וכשאנחנו כועסים או מדוכאים – אנו משפילים את קומתנו הרוחנית והולכים נגד המגמה, נגד הטוב.
כמובן, שכל זה הוא רק תיאור שטחי של העומק העצום של עשיית הטוב הגנוז בתורה, חבוי ומקופל מאין רואים, מה שנקרא "אור הגנוז לצדיקים" – שפירושו, הצדיקים, המשעבדים את רצונם לרצון האלוקי, זורמים עם המגמה של כל ה"יש" ובכך הם זוכים להמשיך את עצם החיים עצמם, להעלות את החיים הלאה הלאה על עבר התכלית האינסופית הבלתי ידועה (אפשר לתפוס משהו ממנה אם נבין שאנו, אני ואת, הננו ה"עולם הבא" של האמבה או הדו-חי הראשון שהחל לזחול על פני היבשה).

על כן הצדיק, החי ומחובר לכל מגמת המציאות, החל מהאטומים של העפר וכלה בעולמות הרוחניים היותר עליונים נקרא חי גם כשהוא מת, ועל כן הפניה אל צדיקים, כדי ש"יבקשו רחמים" עלינו, היא בעצם ביטוי הרצון שלנו להתעלות מעל המיצרים והגבולים שלנו, מעל הסטיות שלנו ממגמת החיים, ולהתחבר אל הרצון האלוהי.
בהקשר זה יש הרבה מה לדבר, על ענין ה"רחמים" – מה פירוש רחמים (שורש "רחם" – מקור החיים), ואף על כל הנושא האדיר של טומאה וטהרה (המת – אבי אבות הטומאה – מעין מים חיים – מקור הטהרה היותר גדול), אף צריך לדון בהרחבה, אם תרצי בנושאים כמו המוות, תחיית המתים, עולם הבא, השארות הנפש, ועוד – אולם על כל פנים לעניננו, נוכל עתה לסכם כמה עקרונות.

א) ביסוד ההשתטחות על קברי צדיקים, יש שאיפה להתחבר עם מהות חיונית ועמוקה של המציאות כולה, וקשר עם גדולי האנושות הענקים, צדיקי כל הדורות, שכל חייהם לא היו אלא המשכה והאדרה של הרצון האלוהי המהווה את כל ההוויה.

ב) יש לנו קריטריון ראשוני לבחינת הטוב והרע – הטוב הוא מסודר, יפה, חכם, מוסרי, רחמן, דורש אמת, ובקיצור מגביר חיים והרע הוא מבולגן, מכוער, טיפש, חסר מוסר, אכזר, שקרן ובקיצור מגביר את המוות ומעמעם את אור החיים.

מעבר לכל זאת, אסור לשכוח שבני אדם הם בני אדם, אף עושים הרבה שטויות, ויש אנשים שהולכים לקברי צדיקים מתוך כל מיני אמונות תפלות (ואולי אפילו דברים הגובלים בעבודה זרה, איני יודע) – אך בתורה, בפרשת השבוע הנוכחי אנו מוצאים איסורים מפורשים של "דרישה אל המתים" ו"פולחני מתים", ומצער מאוד, אך לא מפתיע במיוחד, שהתורה עוד לא חדרה לכל הלבבות ולכל הנפשות ועוד לא טיהרה את כל זוהמת האנושות. (אך סבלנות, אנחנו מתקדמים).

ולסיום, ברצוני ללמד זכות על עם ישראל, החוזר בעצמו זה עתה מקבר הגלות, ומתחיל זה עתה לגלות את זהותו העצמית המיוחדת – וחלק מתהליך זה הוא כנראה החיפוש אחר אבותינו הנפלאים והאדירים, המאירים לנו את העבר, ההווה והעתיד בתורתם החיה והנפלאה שכולה חסד אור ויושר אלוהי.
לכן, כשאני רואה את כל החבר'ה המשתטחים על הקברים, לא כל כך איכפת לי שהאידאולוגיה שלהם לא בדיוק תואמת את שלי, או התפיסה שלהם ב"אלוקות" קצת מגשימה אולי. מה שאני רואה, זה את התגשמות רצון הצדיקים הקבורים הללו – הנה בניהם נמצאים פה עימם. שוב כאן. שוב בארץ ישראל. בונים משהו חדש.
וצדיקים במיתתם נקראים חיים!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s