פולמוסי אבולוציה – תודעת אדם – דתות ופילוסופיה

תודעת אדם – דתות ופילוסופיה
בעוד הדת הפולחנית מנסה להשפיע על המציאות העולמית והחוץ-עולמית באמצעות הפולחנים והטקסים, כגון מגיה, כישוף, או האירוח המיוחד של האליל בהינדואיזם ההודי, במגמה להשפיע על האליל ולגייס את כוחו לטובת המאמין, הדת הגאולית מתמקדת בגאולת היחיד מהעולם – ומלמדת להתנכר לעולם ולאיין את היחיד.
המאבק הזה בין תפיסה של "יחסים בין סובייקט לאובייקט" – בין סובייקט העושה מניפולציה לאובייקטים חיצוניים – אקטים הממשיכים את המגמה האבולוציונית הטבעית של בעלי חיים הפועלים על סביבתם ונפעלים ממנה – לבין תפיסה סוליפסיסטית בה אין אלא סובייקט – וההכרה בכך היא המפתח לגאולה, עובר כחוט השני בין התרבויות והדתות.
הבודהיזם מלמד שהמעשים והריטואלים ריקים, באשר הכל הוא אשליה, כולל הסובייקט כביכול התופס את המעשים הללו.
המקבילה האירופית של תפיסה זו היא עמדתו של יום מול דקרט. כאשר דקרט הצהיר בגאוותו שהוא חושב משמע הוא קיים, השיב לו יום ש"יש מחשבה" אך אין בכך כדי להוכיח שמשהו קיים (ובוודאי לא דקרט) – בכך הביא יום את הפילוסופיה המערבית לעומק ההכרה הבודהיסטית שגם הסובייקט עצמו אינו אלא חלק מהאשליה העולמית, כפי שהכל הוא אשליה.
בא קנט והשיב את המערב אל המעשים, בכך שבלע את הסובייקט באקסיומה "הקופרניקנית" שלו, הקובעת שאכן אין לי אלא סובייקט – אך כך הסובייקט תופס את העולם – כמערכת אובייקטיבית פועלת ונפעלת, ובכך איפשר לנו להישאר בתוך השיח סובייקט-אובייקט כחלק מהאופן הבלתי נמנע בו תופסות המחשבות את העולם.
ואולי ניתן לומר שקנט הוא כמו הבודהיסטווה המואר החוזר להשפיע על העולם מתוך חמלה, למרות שאין העולם אלא מסך אשליה של מי שאינו מואר. האמנם היתה מהפכה קופרניקנית-קנטיאנית שאין קנט אלא כיס תלמאי בתוך הגותו הנחרצת של יום, המפרקת את אשליית הסיבה ומסובב לגורמיה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s