פולמוסי אבולוציה -מסורות נוצריות ואבולוציה

המסורות הדתיות המרכזיות של הנצרות אף מתוות גבולות תיאולוגיים.

אמנם הכנסיה הקתולית העניקה סמכות ייחודית למנהיגים שלה, ולכן יש לה גמישות רבה יותר להתמודד גם עם השאלה האבולוציונית, כפי שראינו לעיל מרגע שהאפיפיור מכשיר, הרי זה כשר. אולם, הכנסייה הפרוטסטנטית שמקורה בלותר ובקלווין, התלויה ישירות בסמכות כתבי הקודש, אינה יכולה להרשות לעצמה סטיות פרשניות שיהרסו את יסודותיה. אכן, ווית'אם מתאר כיצד "הקווים התיאולוגיים הבולטים ביותר באמריקה נמתחים דווקא בין שתי מסורות של הרפורמציה הפרוטסטנטית: הלותרנית והקלוויניסטית. כל מסורת בעלת תפיסה צרה של פשט הביבליה התנגדה לאבולוציה, וכך היה שאדבנטיסטים של היום השביעי והלותרנים של סינוד מיזורי היו מייסדי מפתח של חברת המחקר לבריאת כדור הארץ הצעיר. עם זאת, מי שמעורר את הדיון הציבורי הם בעיקר הזרמים השייכים למסורת הקלביניסטית, ובמיוחד פרסביטריאנים ובפטיסטים, אך גם אנגליקנים, קונגרגיישיונאליסטים ומתודיסטים (המסורת הדומיננטית בדייטון בימי "משפט הקופים"). אפשר שהגבול הקאלוויניסטי-לותרני צמח מהדרכים השונות בהן ניגשו ג'ון קאלווין ומרתין לותר אל שאלת האל-והטבע. 'קלאווין התעניין בעולם הטבעי בידיעת האל', אומר התיאולוגי אדווארד לירוי לונג.  'לותר דיבר יותר על חווית האל, הצדקה באמצעות אמונה'. הוגי הרפורמציה מנסים ליצור 'אפולוגטיקה ישירה' כדי להרמן את מדעי הטבע עם כתבי הקודש, אומר התיאולוג הלותרני פיליפ הפנר. 'לעיתים הם ינסו בפועל לקרוא תיגר על מדע האבולוציה'. לותרנים שמרנים עשו כך אף הם, אך בעיקר במסגרת הכנסיה ורק לעיתים נדירות בככר הציבורית. לותרנים מודרניסטים נמנעים מהקונפליקט עם האבולוציה בפרשם את ספר בראשית באופן סימבולי. עם זאת, שני האגפים פועלים תחת הדוקטרינה הלותרנית של 'שתי ממלכות', אחת של אמונה, אחת של העולם, והנח לרשות החילונית להחליט ביחס לשאלות האבולוציה בבתי הספר הציבוריים או במדע."[1]

הטבלה שלהלן משווה בין אמונות יסוד מסורתיות של הנצרות, המשותפות לכל זרמיה העיקריים, לבין מסקנות האבולוציה.

 

טבלת השוואה- הלחץ האבולוציוני על הנצרות

הנושא

אמונות יסוד מסורתיות המשותפות לכל זרמי הנצרות העיקריים[2]

מסקנות האבולוציה

אמונת השילוש.

האלוהים הוא הבן, האב ורוח הקודש.

מגמה אלוהית אחת מתגלה בריבוי אינסופי

הבן מאוחד עם האב.

יש"ו הוא אל-אדם. הוא לגמרי אנושי ולגמרי אלוהי.

האל מתגלה בעולם אך אינו זהה לו.

תחייתו של יש"ו.

יש"ו מת וחזר לחיים.

החיים מתקדמים ברצף אינסופי, המוות הוא חלק מהופעת החיים הרב-תאיים.

החטא הקדמון

החטא הקדמון הפך את כל בני האדם לחוטאים. רק חסדו של יש"ו יכול להצילם.

הטבע הולך ומתעלה, "החטאים" הולכים ומתוקנים.

אמונה מול מעשים

רק האמונה ביש"ו ולא המעשים, היא הגואלת את האדם. מי שנגאל, עושה מעשים טובים.

האבולוציה היא כולה מעשים. המעשה הנכון מציל חיים, מרומם, מחיה מלמד, מגונן

מותו של יש"ו מכפר

יש"ו כיפר במותו על חטאי האנושות כולה.

אין צורך בכפרה, אפשר לתקן את המעשים ישירות

 

הנושא

אמונות יסוד מסורתיות המשותפות לכל זרמי הנצרות העיקריים

מסקנות האבולוציה

גזרה קדמונה (פרדסטינציה)

פרוטסטנטים: האל גוזר מראש מי לגן-עדן ומי לגיהנום. אין בחירה חופשית.

קתולים: האל גוזר מראש מי לגן-עדן, אך לא מי לגיהנום (יש בחירה חופשית לחטוא).

האבולוציה אקראית ופתוחה, צורה מתגלגלת בצורה, ביצירתיות אינסופית.

גיהנום נצחי

כל הזרמים הנוצרים העיקריים מאמינים בגיהנום נצחי

אין גיהנום.

סיפור בראשית, אדם וחווה

מתאר אירוע אמיתי ואנשים ממשיים

התפתחות רציפה של אדם מתוך יצורים קודמים.

יש"ו הוא סוף ההסטוריה

כל הזרמים

אין סוף להסטוריה, הכל הוא רצף אחד מתעלה לאינסוף.

"כל ההבדלים נובעים מעניין החסד", מסבירה בן-יוחנן, מומחית לנצרות מאוניברסיטת תל-אביב.

הרעיון הוא שהאנושות פגומה ואין בה כוחות פנימיים, לכן המעשים אינם יכולים להושיע, כי מאז החטא הקדמון ישנה רק נטייה לעבר ניוון ולא נטייה כלפי מעלה. הילכך, העולם, שנברא מן האין, שואף כל העת לחזור אל האין וזו התנועה הפנימית שלו. את התנועה הפנימית הזו מפר האל באקטים חסרי מובן של חסד, שבעצם מפריעים לעולם לנהוג כמהלכו. זו לעולם לא התפתחות, אלא תמיד דיסוננס, הפרעה לתהליך הניוון הטבעי. חסד זה אינו משנה את התנועה של העולם כולו אלא רק "גואל" ממנה יחידים, זו תמיד גאולה פרטית, תמיד רגעית ולא רציפה.[3]

בעוד שעימות חזיתי זה בין עיקרי הנצרות לגילויי אבולוציה, הביא את רוב רובם של המאמינים לדחות את האבולוציה כתיאור של המציאות, הוא חולל גם ניסיונות שונים מצד הוגים נוצרים, למצוא דרך להתאים בין הנצרות לבין האבולוציה.


[1]           Witham, L.A. (2002). Where Darwin meets the Bible: Creationists and Evolutionists in America, p. 55.

[2]           קתולים (1000 מליון), אורתודוכסים (300 מליון) ופרוטסטנטים (500 מליון) (כולל הזרמים הפרוטסטנטים הראשיים: לותרנים (66 מליון), פרסביטרים (75 מליון), אנגליקנים/אפיסקופלים (77 מליון), מתודיסטים (11 מליון) בפטיסטים (43 מליון) וכו', וזרמים חדשים, כמו הזרם הפנטקוסטי (מליאת האל) (63 מליון)). באופן כללי נאמד מספר הנוצרים בעולם בסביבות 2 בליון בני אדם, והיא נחשבת לדת הגדולה בעולם.

[3] בן יוחנן, כ. התוכנית למדעי הדתות, הפקולטה למדעי הרוח. אוניברסיטת תל-אביב. תכתובת פרטית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s