אחד הדברים הנפלאים בספרו של בכלר, והסיבה העיקרית שאני לא מפסיק להתלהב ממנו, היא ההכללה הגורפת שהוא מציע כדי לשזור את כל הפילוסופיה של המדע – בקו אחד מבריק המצביע על עוצמתה הכובשת של האונטולוגיה האקטואליסטית (אותה הסברתי קצת בפוסט הקודם). כאמור, תפיסת עולם זו, קובעת שאין דבר מחוץ לחושים, ובכלר מראה כיצד הפילוסופיה המערבית גזרה מכך בהדרגה את מלוא המסקנות. המסקנה הראשונה היא חוסר אינפורמטיביות – וכאן יש רמז ראשון שאינפורמטיביות היא היכולת להכליל – משום שאם כל דבר הוא רק ההיבטים הנפרדים שלו – ואין יכולת להכליל – אז בעצם אין לך מה לומר על שום דבר.
המדע הוא ריק משום שלו היתה בו אינפורמציה היא היתה צריכה להתייחס אל משהו שמעבר לתופעות עצמן (כמו תורת הכבידה של ניוטון למשל) – אך מאחר ואין לי אלא התופעות – אין כל מקום לאינפורמציה. לכן, האונטולוגיה האקטואליסטית היא גם ריקה מאינפורמציה ומידע תיאורטי על העולם.
בכך גם כמובן מתרוקנת המציאות מאלוהיה – משום שעצם הרעיון של אלוהים הוא רעיון של מציאות מוחלטת המתגלה באופן פוטנציאלי בלבד במציאות שלנו – אך נמצאת שם ככוח מאחד ומכליל. ואכן – בכלר מצביע מהר מאוד על מקומו של שפינוזה – קוטל האל – בהתפתחות הזאת:
ומכאן ממשיך בכלר לתפור את העסק כולו, ובמבט אחד מכליל הוא סורק את כל התפתחות הפילוסופיה מאז ועד עתה:
והתרופה? בפוסט הבא…
שחר פלד 